החלטה בתיק מ"ח 1822/13 - פסקדין

1.             בפני בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בעניין הרשעתו מיום 17.12.2007 של המבקש בתפ"ח (מחוזי-ת"א) 1027/06 מדינת ישראל נ' פלוני(השופטים ס' רוטלוי, ע' צ'רניאק ו-ק' ורדי), שאושרה ב-ע"פ 7079/08 פלוני נ' מדינת ישראל (6.9.2010) (השופטים א' לוי, ע' ארבל ו-נ' הנדל).

העובדות וההליכים

2.             נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין אונס במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בגין מעשים שביצע באחייניתו בעת היותה קטינה כבת 15 ושלושה חודשים (להלן:המתלוננת). על-פי כתב האישום, ביום 1.4.1992, בשעות הצהריים, הגיעה המתלוננת לביתו של המבקש בנווה מונסון כדי לנקותו לקראת חזרת אשתו של המבקש מבית החולים לאחר לידת בתם הקטנה. על-פי כתב האישום, כאשר נכנסה המתלוננת לחדר האמבטיה בקומה השניה של הבית כדי למלא דלי מים, המבקש נכנס אחריה לחדר האמבטיה, נעל את הדלת, ואז אחז במתני המתלוננת מאחור, סובב אותה אליו, הצמיד אותה לקיר, נגע בחזה וברגליה והחל להפשיטה. המבקש לא שעה לבקשות המתלוננת, שניסתה לדחוף אותו מעליה, לחדול ממעשיו, השכיב אותה על הרצפה בניגוד לרצונה, גהר עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת השתחררה לאחר זמן מה מאחיזתו של המבקש אחרי שבעטה באשכיו וברחה מהמקום.

3.             כשנה לאחר האונס, סיפרה המתלוננת לחברה טובה (שלימים הפכה להיות גיסתה), כי המבקש תקף אותה מינית בחדר האמבטיה. באותה תקופה, כאשר הוריה מצאו אותה בסערת רגשות, היא סיפרה להם שסיבת מצב רוחה היא שחבר מהצפון נהרג בתאונת דרכים. המתלוננת סיפרה את הסיפור על החבר שנהרג על מנת להימנע מחשיפת האונס בתוך המשפחה. באותה תקופה סיפרה המתלוננת גם לבן הבכור של המבקש על האונס. המתלוננת סיפרה לו על האונס כי השניים היו חברים טובים והמתלוננת ביקשה להגן על בתו הקטנה של המבקש. המתלוננת הגישה את התלונה במשטרה נגד המבקש כ-12 שנים לאחר האונס. בשנת 2002 לערך, היא קיבלה שיחת טלפון לפיה אמה חייבת חוב מסוים. המתלוננת סברה שאין לאמה כל חוב, וכאשר הסתבר לה שמי שהפנה את דורשי החוב אליה היו המבקש ואחיו, היא הלכה לביתו של המבקש, שם פגשה באשת המבקש ובבנו האמצעי, ולדבריה "התפרצה" בכעס, לא רק בעניין ייחוס החוב אלא גם בעניין האונס. בהמשך, הגישה המתלוננת את התלונה במשטרה נגד המבקש, והוא הועמד כאמור לדין.

4.             המבקש טען כי סכסוך משפחתי, במסגרתו הוא השתלט כביכול על מקרקעי אמו על חשבון אחיו לרבות אמה של המתלוננת, הוא שהביא את המתלוננת להעליל עליו עלילת שווא.

5.             בית המשפט המחוזי מצא את עדות המתלוננת מהימנה. בית המשפט גם קיבל את ההסבר של המתלוננת בעניין כבישת התלונה במשך כ-12 שנה, לפיו היא חששה שגילוי האונס יפגע באמה, שמצב בריאותה היה רופף. כמו כן, המתלוננת הסבירה כי רצתה להימנע מפגיעה במרקם המשפחתי. טענת המבקש, לפיה המתלוננת העלילה עליו לאור הסכסוך המשפחתי, נדחתה. נקבע, כי אין זה סביר שעלילה כזו תכלול סיפור משנה לפיו המתלוננת סיפרה על האונס שנה לאחר האירוע לבנו של המבקש. נקבע כי עלילה כזו גם אינה מתיישבת עם השתלשלות האירועים כפי שהוצגה בידי הסנגור. בנוסף לכך נמצא סיוע לדברי המתלוננת - הן בעדותה של חברתה והן בעדותה של אשת המבקש. לעניין חברתה של המתלוננת, לא נמצא בסיס להזמת "עדותה המכרעת", כלשון בית המשפט, לפיה המתלוננת סיפרה לה על התקיפה כשנה לאחר קרות האירוע. טענת העלילה על רקע הסכסוך המשפחתי אינה מתיישבת - כך נקבע -  עם העובדה שהמתלוננת סיפרה לחברתה על התקיפה לפני שהסכסוך המשפחתי החל בשנת 1999. לעניין עדותה של אשת המבקש, לפיה המתלוננת היתה בסערת רוחות כאשר היא סיפרה לה על האונס, נקבע כי אף היא תומכת בעדות המתלוננת. נוכח דברים אלו, בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש במיוחס לו וגזר עליו 10 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי בסך 100,000 ש"ח. ערעור המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה, כאמור, בבית משפט זה.

6.             ביום 10.3.2013 הגיש המבקש בקשה למשפט חוזר, ושבוע לאחר מכן, ביום 17.3.2013, הוגשה בקשה מתוקנת. הטענה המרכזית בבקשה היא, שגרסאות מאוחרות של המתלוננת לאירועים עומדות בסתירה לתלונתה של המתלוננת במשטרה ולעדותה כנגד המבקש בבית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי העידה המתלוננת בבירור כי המבקש תקף אותה מינית רק פעם אחת, ואילו בגרסה שהציגה המתלוננת בהליכים אזרחיים שהגישה נגד המבקש לאחר שהורשע, היא טענה שהוא תקף אותה מינית מספר רב של פעמים. נטען, כי הגרסה החדשה והסותרת מהווה ראיות חדשות המכרסמות במהימנותה ומצדיקות קיום משפט חוזר.

7.             במה דברים אמורים? במסגרת החקירה במשטרה בטרם הגשת כתב האישום נשאלה המתלוננת אם המבקש ביצע בה מעשים מיניים נוספים:

"שאלה: האם היו מקרים נוספים שבהם [המבקש] נגע בך?

תשובה: אני זוכרת את עצמי שהייתי קטנה יותר הייתי ישנה אצלם בבית הרבה והוא היה מחבק אותי בלילה ומלטף לי את הראש ומעבר לזה אני לא זוכרת כלום וגם לא הבנתי כלום כי הייתי רק בת שמונה" (נספח י"א לבקשה, עמוד 1 שורה 20 - עמוד 2 שורה 22).

בעדותה בבית המשפט נחקרה המתלוננת בקשר לדברים אלה בידי מי שהיה אז סנגורו של המבקש:

"עו"ד בן שבת:  אוקיי. בסדר. אני שוב חוזר ושואל, אם המקרה הזה שתיארת או אחד מהם, אני לא יודע את לא אמרת שהיו כמה, אבל אחד מהם קרה, אני מדבר על הליטוף בלילה, וללטף את השיער, ולחבק אותך, זה היה כשישנת?

ת:                     כשנכנסו למיטה לישון.

ש:                              כן? ואת יכולה לזכור כזה מקרה? אחד.

ת:                     אני לא מצליחה להבין אותך.

ש:                              אני רוצה לשאול, שאת זוכרת, אם את יכולה לזכור שהיה מקרה אחד כזה, אחד לזכור, פעם אחת שהוא עשה את זה?

ת:                              אז אמרתי, היו מקרים שהייתי קטנה שהייתי באה לישון אצלהם בבית עם [ח', בנו של המבקש - מ"נ] ביחד, הוא היה עולה לחדר, עוד פעם אני לא מגדירה את זה כמשהו שהוא לבוא בהאשמות. היינו בסך הכל ילדים קטנים, הייתי בת שמונה, תשע. אני, זה בדיוק מה שאמרתי שם.

ש:                    זאת אומרת לא,

ת:                                זה לא משהו שאני יכולה, היום אולי בדיעבד אני יכולה להסתכל על הדברים אחרת, אבל אז לא, זה ממש לא משהו שהיה נראה ככה.